TECHEILES INTRODUCTION



וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (במדבר ט"ו ל"ח)

“And they shall place upon the ציצית on the corner a strand of תכלת…”

In the Torah, the dye called תכלת is required for some of the vestments of the Kohen Gadol, for some curtains in the משכן, the coverings of the כלי המשכן, and for the מצוה of ציצית. According to most opinions, the תכלת for all these purposes must be derived from a חלזון, and no other source for the dye is valid [1].

Although the מצוה of ציצית has two components (white strings and תכלת strings), the ראשונים count them as one מצוה comprised of two components [2]. The Ramban likens this to the מצוה of תפילין that has two components (של יד ושל ראש) and is still counted as one in the 613 מצוות, since they serve a joint purpose [3].

There is a מחלוקת תנאים as to whether one who wears only white or only תכלת strings, has fulfilled the מצוה of ציצית at all. Most Rishonim rule, that if one cannot obtain תכלת, although he lacks the מצוה of תכלת, he has not lost out on the מצוה of ציצית (which includes both לבן and תכלת) [4]. The בעל המאור rules that in the absence of תכלת the entire מצוה of ציצית is not fulfilled at all מדאורייתא [5].

One thing that all agree upon: If תכלת is available and one neglects wearing it, he has neglected a מצוה דאורייתא, no different than one who has a full set of תפילין, and decides to only wear the של יד or של ראש [6].

The purpose of the מצוה of ציצית is to remember the מצוות of the תורה. This purpose is primarily realized with the תכלת strings that mirror the color of the sea and sky and remind us of Hashem and His מצוות [7]. Chazal in many places extoll the virtues of one that wears תכלת, considering him as one that has greeted the שכינה [8] and has the שכינה dwelling in his midst [9].

On the other hand, one who has the ability to perform the מצוה of תכלת, and purposely only wears white strings, has neglected a מצוה דאורייתא [10]. The Bais Halevi and others state that such a person has also transgressed the prohibition of בל תגרע [11].




1. תוספתא (מנחות ט ו) "תכלת אין כשרה אלא מן החלזון הביא שלא מן החלזון פסולה." (ואיירי בענייני כלי המקדש, ע"ש.) מסכת ציצית (פרק א) "שאין צובעין תכלת אלא בחלזון". וכ"פ להדיא בסמ"ג (עשין סימן כו) "תכלת האמורה בכל מקום היא צמר צבוע בדם חלזון." ויש שדייקו מהרמב"ם שהזכיר החלזון רק בהל' ציצית (פ"ב), שמשמע דרק בציצית צריך חלזון, ע' מרכבת המשנה (חעלמא - ציצית ב א) "והתכלת כו'. משמעות לשון זה דשאר תכלת הנזכר בבגדי כהונה כשר באסטיס אף על פי שאינו מתקיים ובעת שיכהה יפסל ודלא כמ"ש המל"מ (כלי המקדש ח יג). ולא ידעתי מאי פסקא דהמל"מ ואנו לא מצאנו דין זה רק בציצית ואף על גב דטעימה משמע במנחות דף מ"ב ע"ב דרבי חנינא בן גמליאל דריש כליל תכלת דפוסלת בבגדי כהונה מ"מ דיני דם חלזון ולשמה רק בציצית." אמנם במשנה למלך (כלי המקדש ח יג) כ' "ופשיטא שגם כאן הדין כן ואולי סמך על מ"ש בהלכות ציצית", וכ"כ במעשה רוקח (שם) "אך הדבר פשוט דהוא הדין לענין בגדי כהונה תדע דבפ' התכלת (דף מ"ב) ילפי לה מכליל תכלת דכתיב בבגדי כהונה כמ"ש תוס' שם". וע' תפא"י שחידש דאין צריך חלזון אפי' לציצית, וז"ל (בקופת הרוכלין הקדמה לס' מועד), "וכל זמן שהצבע עומד ביפיה כמו צבע החלזון כשר, דרק ע"ז הקפידה תורה, ומש"ה קלא אילן פסול דאינו עומד ביפיה."

2. בספרי זוטא (טו לט), "והיה לכם וכו' – מצוה אחת ולא שתים", וכן מנאו הרמב"ם (שורש י"א ומצוה י"ד), החינוך (מצוה שפ"ו), רס"ג (מ"ע ז'), סמ"ג (עשין כו), רבינו בחיי (במדבר טו לח), וע' הערה הבא.

3. ע' השגות הרמב"ן שביאר כוונת המדרש שמצוה אחת הם היא דוקא בדעת רבי שתכלת ולבן מעכבין זא"ז, וז"ל "ומכאן תלמוד שבאמרם מצוה אחת ירצו בו שהם מעכבין זה את זה והאומר שאינם מעכבין יעשה אותם מצות רבות." רק שבענין חשבון תרי"ג מצוות כ' עוד שם, "לפי שהיא ענין אחד שבתשלום התכלת והלבן תשלם לנו הכונה במצוה הזאת לזכור את כל מצות ה' ולעשותם, ואף על פי שאמר ר' ישמעאל (מנחות כח א) בארבע ציציות ארבעתן ארבע מצות, לעניין שאינן מעכבין זה את זה אמרו כך אבל בחשבון המצות העניין בתשלומו נמנה אחד." ובשו"ת הריב"ש (ס' קל"ז) "והטעם, מפני שהם מעשה אחד, לבישת התכלת והלבן יחד, וראוי שימנו אחת אף על פי שאין מעכבין זה את זה." וע"ע תשב"ץ (ח"ג ס' קל"ז), ושבות יעקב (ח"ג ס' ד).

4. במנחות (ל"ח) פליגי חכמים ורבי אם תכלת מעכב הלבן, ורוב ראשונים פסקו כחכמים שאינו מעכב: הרי"ף, רמב"ם, תוס', רא"ש, סמ"ג, חינוך, רמב"ן, רי"ו, ומרדכי, ריב"ש (ס' קל"ז), וכ"פ בטור (ס' י"ג וס' ש"א) ושו"ע (ס' י"ג ס"ב). וע' שבת (קנג ע"א) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" ובח"א מהרש"א שם. ואף דאינו מעכב את הלבן, מ"מ מעכב את התכלת – כלומר, שאם אפשר לו לקיים מצות תכלת ואינו מקיים, ביטל מצות תכלת, כדלקמן.

5. בעל המאור (שבת יב א) "והוי יודע שדעתנו נוטה שהתכלת מעכבת את הלבן והלבן את התכלת וכן נראה מדברי ר"ש קיראה בעל הלכות ראשונות שלא כתב משנה זו והתכלת אינה מעכבת את הלבן בהלכות ציצית שלו ומנהג קדמונינו הבאים אחרי הרי"ף לסמוך עליו כאשר ישאל איש בדבר האלהים וממנו פשט המנהג בינינו כמו שהוא נהוג היום ונחנו מה לחלוק ולשנות ועל כן אנחנו יוצאים בעקבי הראשונים." ודומה לזה שיטת רבינו בחיי שכ' (במדבר טו) "והנה הציצית והתכלת בדמיון הלולב והאתרוג, וכשם שהלולב והאתרוג מעכבין זה את זה, כן הציצית והתכלת מעכבין זה את זה בזמן שהיה תכלת מצוי, אבל עכשיו שאין לנו תכלת מניח הלבן בלא תכלת כי הוא העיקר". (ולדבריו, בזה"ז אם יש תכלת מעכבין זא"ז). וע' מנחת חינוך (מצוה שפו) שביאר דעת הבעה"מ: "ודעת הרז"ה דתכלת מעכב ורק מדרבנן חייבים אנחנו היום בציצית." ואפי' לדעת אלו שמעכבין זא"ז, מ"מ מותר לצאת בציצית בלי תכלת בשבת דבטילי להטלית (שו"ת הרא"ש כלל ב' ס"ט).

6. שנמנו ביחד במשנה שם, וכמש"כ בהשגות הרמב"ן (לספר המצוות לרמב"ם שורש יא) “ושתים אלו נשנו משנה אחת התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת תפלה שליד אינה מעכבת שלראש ושלראש אינה מעכבת שליד. ואם נביט לעניינם הרי התפלין ייחשבו יותר ענין אחד, שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה והעניין בהם אחד למען תהיה תורת י"י בפינו שומה כנגד הלב והמוח משכנות המחשבה.”

7. רמב"ן (במדבר טו לח) "אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל - שהיא מצות השם. וזהו שאמרו (מנחות מג ב) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת."

8. ספרי (שלח פיסקא קטו) וכן בירושלמי (ברכות א ב) "וראיתם אותו מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד".

9. מדרש תנחומא (בובר - שלח ל) "וראיתם אותו, אותו ולא אותה, כשישראל מסתכלין באותה ציצית של תכלת, נראה להם כאילו שכינה שרויה ביניהם."

10. כמבואר ביבמות (צ ב) דגזירת "סדין בציצית" נקרא עקירת דבר מן התורה, אע"פ שלא גזרו אלא שלא להטיל תכלת ועדיין מטיל לבן, ע' תוספות (מנחות מ א) ושו"ע (או"ח ט' ו). וכן מבואר במנחות (מד א) “אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין - עובר בשמונה עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו - עובר בחמשה עשה”, ופירש"י ורבינו גרשום שא' מהם הוא "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", וכן הובא בספר המצוות לרמב"ם (שורש ט), ע"ש שביאר דאין הכוונה שהם חמש מצוות אלא שיש חמש ציויים על מצוה אחת. וכן איתא בס' ערוגת הבשם הקדמון (מרבינו אברהם ב"ר עזריאל - מתלמידי בעלי התוספות, ח"ג ע' 210): "דעל ב' מינים נאמר לשון ציוי ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וכאילו נאמר ינתנו שניהם... ומהאי טעמא נמי, מי שהיו לו ב' מינין ולא היה רוצה לעשות כי אם ממין אחד, מכין אותו עד שתצא נפשו, כדין כל מצות עשה.", וכן בתוספות (בבא מציעא סא ב) דעובר על מצות ציצית. וע' מנחות (מג ע"ב) "תניא, היה רבי מאיר אומר: גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת", ובמהרש"א שם. וכן נקט בפשיטות בדברות משה (ב"מ פ"ה הערה יד) ע"ש.

11. כמבואר במשנה זבחים (פ א) וכן בעירובין (ק א ובר"ה כז) דאף דקיי"ל כב"ה שחטאת שניתנה במתנה אחת אינה מעכבת, מ"מ עובר משום בל תגרע, ע' שו"ת בית הלוי (חלק א סימן מב) "ואין להקשות דא"כ מי שיש לו רק מין א' וכגון לדידן דאין לנו תכלת אמאי מותר ללבוש בגד בת ד' כנפות ולהטיל בו לבן הא עובר על הלאו [דבל תגרע] יש לומר דשרי משום עשה דוחה ל"ת". (ופשוט דדבריו נאמרו רק בזמן שא"א לקיים שניהם, דהכי קיי"ל בשבת (קלג ע"א) ויבמות (כ ב) ועוד מקומות.) וכ"כ בביאור הגריפ"פ על ספר המצוות לרס"ג (עשה ז) "דכיון דתכלת ולבן מצוה אחת הן נמצא כשמטיל חדא מינייהו הו"ל בכלל אזהרת לאו דבל תגרע". וכ"כ שפת אמת (ראש השנה כח ב). ולכאורה כמו"כ ס"ל השאגת אריה (סימן מא) “והרי לר"י במטיל לג' ולא לד' עובר על בל תגרע כדאמר בפ"ז דזבחים (ד' עט) גבי הניתנים מתן ד' שנתערבו בניתנין מתן א' דאם נותן במתנה א' דהרי הוא עובר על בל תגרע אף על גב דקי"ל כל הניתנין במתן ד' שנתן במתנ' א' יצא. הה"נ אף על גב דד' ציציות לר"י אין מעכבין זא"ז מ"מ בהטיל לג' ולא לד' עובר על בל תגרע”. וע' שו"ת בית שלמה (או"ח סימן טו ב וטז ב) שחלק ע"ז. וע"ע ביאור הלכה (סימן לד ד"ה יניח) שכ' "ועוד דמי גרע זה מדמים הניתנין במתן אחד במקום דצריכין מתן ב' שהן ד' דאמרינן בעירובין (ק א ובר"ה כז) דעובר על בל תגרע אף דקי"ל בזבחים (בפ' ב"ש) דבדיעבד כיפר עכ"פ הלא גרע הלכתחלה במצות השם [הג"ה וזה הוא תוכחת מגולה להאדם הרוצה להתרשל ממ"ע לפעמים במצות בדבר שהוא רק לכתחלה]" עכ"ל.

From ספר לבוש הארון - the complete text is available here.



Search entire Techeiles.org site:


Image 02

LATEST NEWS